הקדמה לידיעת החכמה מה בין חסד                           לרחמים חסד הוא חסד גמור שמתפשט בלי גבול וזהדינין מעכבין עליו                    והרחמים הוא בית קבול של חסד ושמם מוכיח עליה' חסד מתרגם עליו חיסדא מלשון חסד הוא שהוא מלשון בושה והחיורת פנים ותרגום החסידה חיוורת' בפרשת קדושים בעריות לפי שהאדם שמקבל כ"כ חסד והוא לא עביד חילוף החסד הגדול הוא מתבייש בזה החסד ולכן אברהם הוא בחסד לפי שהיה גר וזכר את מעשיו הראשונים נתבייש וע"ז אמר הפסוק ביעקב לא עתה יבוש יעקב ופניו לא יחורו לפי שיעק"ה שלם מקטנותו והדינין מלשון די שהן רוצי' לומר לחסד שהוא בלתי גבול די לפי שאם לא כן לא יענשו הרשעי' במעשיהם הרעי' א"כ בזה יתבטל העוני והרחמי' הוא מלשון רחם שמקבץ הטיפה מאב בתוכה כך הרחמים שקבל החסד בתוכה ומשווה החסד עם הדין: וע"ז אחז"ל חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת כי המיתה היא הדינין הקשה א"כ                 מלוין אותו ג"כ החסד והאמת שהוא הרחמים:         הקדמה בענין הטהירו ידוע. להוי לכל מעיין בחכמת האשכנזי שהטהירו עילא' היא כמו                     השדה וי' הנקודות הם נזרעים בתוכה וכמו שהגרגרי' כל א' צומח לפי כחו כך אלו הנקודות צומחות כל א' וא' לפי כחו וכמו שהגרגי' כל עוד שהגרגר בקיומו אינ' בא לכלל צמיחה ותיקון רק ההפסדה היא הצמיחה כך אלו הנקודו' כל עוד שהיו בקיומם לא היה אפשר בתיקון הפרצופין עד שנשתברו כמו שיבא בספר בפנים וענין צמיחת הנקודות זו למעלה מזו הם נקודות מלכות עד טרפש'דליב'  דזעיר שהוא מו' נקודות וזעיר מגיע עד לבא דאימ' אימ' מגעת עד קדקדו דאבא וע"ז אמרו הפילסופי' נפש בכבד רוח בלב נשמה במוח רמזו לזה נפש שהיא נוקב' מגעת עד טרפשא דזעי' שהוא רוח ורוח שהוא זעיר בלב ר"ל מגעת עד לבא דחמא ונשמה              שהוא אמא במוח ר"ל מגעת לאבא עד מוחו. 